<h1>סמ"ק מצוריך סימן ר"ע</h1>
<h2>דף פז:</h2>
שלא להניף חרמש על קמת אחיו כדכתיב (דברים כ"ג) וחרמש לא תניף על קמת רעך. וכאשר הזהיר הפועל שלא לקטוף קמה כי אם ביד כך הזהיר שלא לבצור בכרם שהרי הם סמוכים זה לזה ואפילו לר' יהודה (ביבמות ד') דלא דריש סמוכים במשנה תורה דרישא). א) כתב רבינו משה (הלכות שכירות פי"ב ה"א עיי"ש) שלא יאכל הפועל כשיבצור בכרם עד שימלא סלו ואחר כך אוכל עד שיעדהו למקום אחר פועלים עושין בדבר שגידולו מן הארץ ועדיין לא נגמרה מלאכתן בין בתלוש בין במחובר ומעשיהן גמר מלאכה הרי זה מצוה של בעל הבית שיניח להם לאכול ממה שהן עושין ואין אוכלין אלא במעשיהן גמר מלאכה אין לי אלא כרם וקמה שאוכלין מנין לרבות הקטנית ושאר זרעים אמר שמואל חרמש לרבות כל דבר חרמש ומנין לרבות הגודר בתמרים והמוסק בזיתים שאינם בני חרמש אמר רב יצחק קמה לרבות כל בעלי קמה, החולב והמגבן אינו אוכל מפני שאין גידולן מן הקרקע המנכש בבצלים ובשומין אע"פ שתולש הקטנים עם הגדולים ונותן לכיליו של בעל הבית וכן כל כיוצא בזה אינו אוכל מפני שאין מעשיהם גמר מלאכה שעיקר פעולה זו מפני תיקון הגדולי' שמחוברין ועומדין ואין צריך לומר שומר גנות ופרדיסין וכל דבר מחובר כמו קשואין וכמו דלעות שכן אמר שמואל והילכתא כמותו. הקוצר והדש והזורה והבורר והמוסק והדורך הרי אילו אוכלין מן התורה כשמואל ופוסק רב אשי כמותו (דף צ"ג). שומר גיתות וערימות וכל דבר התלוש מן הקרקע שעדין לא נגמרה מלאכתן למעשר אוכלין מהלכות מדינה שהשומר אינו עושה מעשה אבל אם עושה בין בידיו בין ברגליו אפילו בכתיפיו אמר בגמרא שהוא אוכל מן התורה.
היה עושה בתאינים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאינים והאוכל בגפן זה אינו עושה בגפן אחר שהרי היא בעיא ולא איפשטא ושנינו (דף צ"ב) לאכול קישות מותר ואפילו בדינר אע"פ שנשבע במעה שנאמר (דברים כ"ג) כנפשך שבעך מלמד שלא יהיה רעבתן ויהיה סותם הפתח לפניו. ותניא היה משמר ה' ערימות או ד' לא ימלא כריסו מאחת מהן [אלא] אוכל מכולן לפי חשבון. תניא (שם) פועל שאמר תנו לבני ולאשתי מה שאני אוכל או שאמר איני אוכל מזה שלקחתי רק מעט כדי להאכיל בני ואשתי אין שומעין לו אפילו היה נזיר שהיה עושה בענבים ואמר תנו לאשתי ולבני אין שומעין לו. שנינו התם וכולן לא אמרו שיאכלו אלא בשעת מלאכה אבל מפני השבת אבידה לבעלים אמרו חכמים שהפועלים אוכלין מאומנין לאומנין פי' (משדרה) [משורה] זו כשגמרו ובחזרתו מן הגת כדי שלא יבטלו ממלאכה וישבו לאכול אלא (הולכין) [אוכלין] בתוך המלאכה כשהן מהלכין בטלים. גרסינן בירושלמי (דמאי פ"ז ה"ד) אין הפועל רשאי לעשות במלאכתו בלילה ולהשכיר עצמו ביום או לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית ולא ירעיב עצמו ויאכיל מזונותיו לבניו לפי (שמזל) [שגוזל] מלאכתו של בעל הבית אלא יעשה מלאכתו בכח דכת' (בראשית ל"א) בכל כחי עבדתי את אביך. וגרסינן עוד בירושלמי (שם) ר' יוחנן אזל לחד אתר חזא ספרא אטימוס פי' ראה מלמד תינוקות שהיה חלש ושאל על מה זה א"ל דהווה ציים כלומר רגיל להתענות א"ל אסור לך השתא במלאכת בשר ודם אסור במלאכת הקב"ה על אחת כמה וכמה, לשון ס"ג (הלכות שכירות סי' צ"א עשין ועי' הגה"מ פי"ג מהל' שכירות).
